ברוכים הבאים אל ביתי, אל ליבי. ברוכים הבאים אל צפת, העיר שבה האוויר עצמו רוחש סיפורים עתיקים, שבה כל אבן לוחשת תפילה. דווקא מכאן, ממקום של קדושה עמוקה ומסורת ארוכת שנים, אני מבקשת להזמין אתכם למסע צבעוני וחי אל תוך עולמם של ילדינו.
אני רואה בעיני רוחי את פינת המשחק הופכת להיות מעין מקדש קטן, מרחב קסום שבו הילדים לא רק משחקים, אלא גם לומדים, מגלים, יוצרים, מתחברים אל עצמם ואל העולם סביבם. זהו חלל שבו הדמיון פורח, הסקרנות גוברת, והנשמה מתמלאת אור.
כשם שהאמנים בצפת העתיקה השתמשו בכל חומר גלם – מן הצמר הצבוע ועד אבני הבזלת המחוספסות – כדי ליצור יצירות מופת מלאות משמעות, כך גם אנחנו יכולים להפוך את חומרי המשחק הפשוטים לכלי עוצמתי להתפתחותם של ילדינו.
הצבעים של הנשמה
אני עומדת כאן, בסטודיו שלי, מוקפת בגוונים של כחול עמוק כמו הים התיכון, ירוק רענן כמו הגליל, אדום חם כמו השקיעות מעל הכנרת. צבעים מדברים אל הנשמה, מעוררים רגשות, מגרים את החושים.
חשבו על פינת המשחק כעל פלטת צבעים עצומה. בחרו צבעים שמחים ומעוררים, צבעים שמשקפים את אישיות ילדיכם. אפשר לשלב משחקים מחומרים טבעיים כמו עץ לא מעובד, או להוסיף בדים צבעוניים, כריות רכות, שטיחים נעימים למגע. תנו לילדים להשתתף בבחירת הצבעים ובסידור הפינה – זה הופך אותה לשלהם, למקום שהם מרגישים בו בבית.
סיפורי עץ ואבן
פעם שוחחתי עם ר' אברהם, אחד מגדולי האומנים של צפת, שעסק בגילוף עץ. הוא סיפר לי איך הוא רואה בכל פיסת עץ סיפור שמחכה להתגלות. הוא היה מלטף את העץ, מרגיש את הטקסטורה שלו, מתבונן בסיבים, כאילו הוא מקשיב למה שהעץ רוצה להיות.
כך גם אנחנו יכולים להתייחס אל חומרי המשחק. בלוקי עץ פשוטים יכולים להפוך לעיר שלמה, לבניין מפואר, למכונית מירוץ. אבנים קטנות שנאספו בטיול יכולות לשמש כחיילים, ככלי מטבח, כחלק מפאזל טבעי. תנו לילדים את החופש לחקור, לגלות, ליצור סיפורים משלהם.
מגע של אהבה
אני זוכרת את אליהו, בעלי, מכין לילדים שלנו צעצועים בעבודת יד. הוא היה משתמש בבדים רכים, בחוטים צבעוניים, במילוי טבעי. הצעצועים שלו היו מלאים באהבה, בתשומת לב, במגע אישי.
גם אנחנו יכולים להוסיף לפינת המשחק אלמנטים של עבודת יד. סרגו בובה, תפרו כרית, צרו קישוט מקורי. עצם העובדה שהדברים נעשו באהבה ובמסירות מוסיפה להם ערך רגשי עצום.
משחקים של פעם, חכמה של היום
סבתא שלי, עליה השלום, נהגה לספר לנו סיפורים על משחקים ששיחקו בילדותה. משחקי קופסה פשוטים, משחקי חצר, משחקי דמיון. המשחקים האלה לא רק העבירו את הזמן, אלא גם לימדו אותם מיומנויות חשובות כמו שיתוף פעולה, פתרון בעיות, חשיבה יצירתית.
שלבו בפינת המשחק גם משחקים מסורתיים. אפשר למצוא משחקי קופסה עם מוטיבים יהודיים, משחקי חשיבה המבוססים על סיפורי התנ"ך, משחקי יצירה המשלבים אלמנטים של אמנות יהודית.
הקשבה שקטה
יותר מכל, פינת המשחק צריכה להיות מקום שבו הילדים מרגישים מובנים ומוערכים. הקשיבו להם, התבוננו בהם, תנו להם את המרחב להיות מי שהם. אל תכתיבו להם מה לעשות, אלא אפשרו להם לחקור ולגלות את העולם בקצב שלהם.
כשאני רואה את הילדים שלי משחקים בפינה שלהם, אני נזכרת בתפילה עתיקה שאומרת: "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" – "אדוני, שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". אני מאמינה שגם המשחק הוא סוג של תפילה, דרך לבטא את השמחה, את הפליאה, את האהבה.
הבה נהפוך את פינות המשחק של ילדינו למקומות של קסם, של השראה, של צמיחה. הבה נאפשר להם לפרוח ולגלות את האור הפנימי שלהם.
האם גם אתם מרגישים לפעמים שהבית שלכם הוא מקדש קטן?
