האדמה זוכרת. היא סופגת לתוכה צעדים, תפילות, מלחמות ואהבות. כמו קלף עתיק, היא נושאת עליה כתב סתרים, סימנים דהויים של חיים שחלפו. אני, נעמה עמיר, אוצרת אמנות יהודית מצפת, מוצאת את עצמי שוב ושוב נמשכת לשרידי הדרכים העתיקות הפזורות ברחבי ארצנו. לא רק כחוקרת, אלא כנודדת, כמתפללת, כמי שמבקשת למצוא את הקולות העדינים שנותרו מאחור.
דמיינו לעצמכם שביל צר, מרוצף אבנים גסות, מתפתל בין גבעות טרשים. השמש היוקדת צובעת את הסלעים בגווני חום וזהב, והאוויר רוטט מחום. ריח של אורנים יבשים ושיחי בר ממלא את הנחיריים, וקול צרצרים בודדים מלווה את הדממה. אני צועדת בשביל כזה, באזור הגליל, לא רחוק מצפת, ומרגישה את טביעות האצבעות של הדורות הקודמים מתמזגות עם שלי.
האבנים הללו, שהונחו כאן לפני מאות שנים, אולי אלפי שנים, על ידי ידיים עמלות, הן עדות אילמת להיסטוריה מפוארת. דרכים רומיות סלולות, ששימשו להעברת סחורות וחיילים; שבילי עולי רגל, שהובילו אל ירושלים הנכספת; נתיבי מסחר קדומים, שחיברו בין עמים ותרבויות. כל אבן כאן מספרת סיפור.
אני נזכרת בדבריו של רבי נחמן מברסלב, שדיבר על "ללכת בדרכים צדדיות", לאו דווקא בדרכים הסלולות והמוכרות, אלא דווקא במקומות הנסתרים, שם ניתן למצוא את האמת הפנימית. עבורי, הטיולים בשבילים העתיקים הם בדיוק זה – חיפוש אחר האמת, אחר החיבור לשורשים, אחר המשמעות העמוקה של קיומנו כאן.
יום אחד, בעודי מטיילת באזור הכרמל, פגשתי קבוצת ארכיאולוגים שחפרו באתר עתיקות. הם גילו חלק מדרך רומית עתיקה, ועבדו בשקדנות כדי לחשוף את האבנים המקוריות. אחד מהם, בחור צעיר בשם אסף, סיפר לי על התשוקה שלו לחבר בין העבר להווה. "אנחנו לא רק חושפים אבנים," הוא אמר לי, "אנחנו חושפים את סיפור החיים של האנשים שחיו כאן לפנינו. אנחנו מחזירים אותם לחיים."
הדברים שלו הדהדו בי. הבנתי שגם אני, כאוצרת אמנות, עוסקת באותו הדבר בדיוק. אני מנסה לחשוף את הסיפורים שמאחורי היצירות, את הרגשות והמחשבות של האמנים שבראו אותן. אני מנסה לחבר בין העבר להווה, כדי שהמסורת היהודית העשירה שלנו תמשיך לחיות ולפרוח גם בדורות הבאים.
בעלי, אליהו, תמיד מזכיר לי את דבריו של הרב קוק, שאמר ש"הישן יתחדש והחדש יתקדש." אנחנו צריכים ללמוד מהעבר, אך לא להישאר שבויים בו. אנחנו צריכים לקחת את הטוב והיפה מן העבר, ולשלב אותו עם החידושים והאתגרים של ההווה. כך נוכל לבנות עתיד טוב יותר עבורנו ועבור ילדינו.
לעתים קרובות אני חושבת על כך שהדרכים העתיקות הללו, ששימשו לתנועה פיזית, יכולות לשמש גם כמטאפורה למסע הפנימי שאנחנו עוברים בחיינו. אנחנו צועדים בדרך, מתמודדים עם מכשולים, לומדים ומתפתחים. כל צעד שאנחנו עושים משאיר חותם, משפיע על הדרך ועל האנשים שסובבים אותנו.
האם אנחנו מודעים לעקבות שאנחנו משאירים מאחור? האם אנחנו דואגים שהם יהיו עקבות של אהבה, של חסד, של צדק? האם אנחנו זוכרים שאנחנו חלק משרשרת ארוכה של דורות, ושאנחנו נושאים באחריות להעביר את המסורת שלנו הלאה?
כשאני צועדת בשבילים העתיקים, אני מנסה להקשיב לקולות העדינים של העבר. אני מנסה ללמוד מהם, לקבל השראה, ולהפוך לאדם טוב יותר. אני מקווה שגם אתם, כשאתם מטיילים בארצנו היפה, תמצאו את הזמן להתחבר לשורשים שלכם, להקשיב לקולות של האדמה, ולשאול את עצמכם מהו המסע שלכם, ואיזה עקבות אתם רוצים להשאיר מאחור. 🚶♀️🌿
*
שאלות נפוצות:
- היכן ניתן למצוא שרידי דרכים עתיקות בארץ? שרידי דרכים עתיקות פזורים ברחבי הארץ, במיוחד באזורים הרריים כמו הגליל, הכרמל והרי יהודה. ניתן למצוא אותם גם באזור הנגב, שם שימשו דרכים עתיקות למסחר ולתנועה בין יישובים.
- האם ישנם סיורים מודרכים לאורך דרכים עתיקות? כן, ישנם מספר גופים שמציעים סיורים מודרכים לאורך דרכים עתיקות, הכוללים הסברים על ההיסטוריה והארכיאולוגיה של האזור. מומלץ לבדוק עם רשות הטבע והגנים או עם חברות טיולים פרטיות.
- האם יש צורך בציוד מיוחד לטיול בשבילים עתיקים? מומלץ לנעול נעלי הליכה נוחות, להצטייד במים, כובע וקרם הגנה. כמו כן, חשוב לבדוק את מזג האוויר ולהתאים את הביגוד בהתאם.
- האם יש לשים לב למשהו מיוחד במהלך הטיול בשבילים עתיקים? יש לשים לב לסימון השבילים, להימנע מלסטות מהם, ולשמור על ניקיון האזור. חשוב לזכור שאנחנו נמצאים באתר היסטורי, ולכן יש לנהוג בכבוד ובזהירות.
