האוויר הצפתי, דקיק וצלול, רוטט בין סמטאות האבן העתיקות. זהו אוויר של תפילות, של סודות קבליים, ושל צבעים עזים שנדמים כאילו נלקחו ישירות מן השמים. כאן, בין בתי הכנסת העתיקים וגלריות האמנים, פועם לב האמנות היהודית, שוזר עבר והווה, חומר ורוח.
אני עומדת מול יצירתו של דוד פרידמן, אמן צפתי ששילב בציוריו את הקבלה והחסידות. הבד מרוח בצבעי אדמה עמוקים – חומים, חרדלים וכתומים שרופים – ועליהם מרחפים דימויים מופשטים של אותיות עבריות. אני כמעט יכולה לחוש את החום היוצא מהצבעים, את תחושת האדמה החיה תחת כפות רגלי. הריח של שמן הפשתן נישא באוויר, ריח של עבודה, של יצירה, של נשמה מתגשמת.
דוד, איש צנוע ובעל הומור, נהג לומר: "הצבעים הם התפילות שלי, המכחול הוא הקול שלי." הוא ראה באותיות העבריות לא רק סימנים, אלא כלי קיבול לאור האלוהי, מעין צינורות המזרימים אנרגיה רוחנית אל העולם. הוא האמין שהאמן, כמוהו ככהן במקדש, צריך להיות כלי קיבול נקי וטהור כדי להעביר את המסר בצורה נאמנה.
אני זוכרת אותו יושב בסדנה שלו, מוקף בערימות של ספרים עתיקים וצנצנות צבע. השקט שלו היה עמוק, מופרע רק מדי פעם על ידי ציוץ של ציפור או נשימה עמוקה. הוא היה מתבונן בבד הריק במשך שעות, כאילו ממתין להשראה שתנחת עליו. ואז, לפתע, הוא היה מתחיל לצייר בתנועות מהירות ונחרצות, כאילו משהו גדול דוחף אותו מבפנים.
היצירות של דוד, כמו רבות אחרות שנולדו בצפת, נושאות עמן הד עמוק של העבר. הן מתכתבות עם המסורת היהודית העשירה, עם הקבלה, עם החסידות, עם התפילות של דורות רבים. אבל הן גם רלוונטיות להווה, לימינו אנו. הן מזכירות לנו שיש מעבר לחומר, שיש עולם רוחני עשיר שמחכה שנגלה אותו. הן קוראות לנו להתבונן פנימה, לחפש את האור האלוהי בתוכנו, ולבטא אותו בעולם.
בעלי, אליהו, תמיד מזכיר לי שבסופו של דבר, האמנות היא סוג של תפילה. היא ביטוי של הנשמה, היא ניסיון להתחבר למשהו גדול מאיתנו. ואני חושבת על הילדים שלי, גדלים בעיר הזאת, ספוגים בהיסטוריה, באמנות, ברוח. אני מקווה שהם יגדלו להיות אנשים יצירתיים, רגישים, שיודעים להקשיב לקול הפנימי שלהם.
האמנות היהודית בצפת היא לא רק יצירה יפה, היא גם שיקוף של הזהות שלנו, של הערכים שלנו, של האמונה שלנו. היא תזכורת לכך שאנחנו חלק ממסורת ארוכה ועשירה, ושעלינו להמשיך ולהעביר אותה מדור לדור.
כשאני מטיילת בסמטאות צפת בשעות הערב המאוחרות, כשהאוויר מתקרר והשקט משתרע על העיר, אני שומעת את הלחישות של הדורות הקודמים. אני מרגישה את האנרגיה של האמנים והיוצרים שמילאו את העיר הזאת במשך מאות שנים. ואני שואלת את עצמי: כיצד נוכל להמשיך את המסורת הזאת, כיצד נוכל להבטיח שהאור הצפתי ימשיך לזהור גם בעתיד?
🤔 נקודה למחשבה: אילו יצירות אמנות יהודיות מדברות אליכם במיוחד, ומדוע?
שאלות נפוצות:
- האם יש גלריות מומלצות בצפת שאפשר לבקר בהן?
בהחלט! גלריית האומן אסתר גולדמן היא גלריה מקסימה המציגה עבודות של אמנים מקומיים. גלריית ארט סול של יעל רוזנפלד מציגה אמנות יהודית עכשווית וקלאסית.
- האם יש מסעדות כשרות מומלצות בצפת?
כן, יש מספר מסעדות כשרות בצפת. המסעדה החלבית "מאמא רוזה" מגישה מנות איטלקיות טעימות. "בית קפה בצפת העתיקה" מציע ארוחות בוקר וצהריים כשרות.
- האם יש סיורים מודרכים בצפת המתמקדים באמנות יהודית?
ניתן למצוא סיורים פרטיים עם מדריכים מקומיים המתמחים בתולדות האמנות היהודית בצפת. מומלץ לבדוק באתרים של לשכות תיירות מקומיות.
