צפת. אוויר ההרים הצלול, הריח של אורנים וטבק, לחשושים עתיקים בין הסמטאות המרוצפות אבן. כאן, בין בתי הכנסת העתיקים ובתי האבן הכחלחלים, פועמים סיפורי דורות של מיסטיקה, אמונה ויצירה. וכאן, בלב ההוויה הזו, אני מוצאת את עצמי שוב ושוב, נשאבת למעיין בלתי נדלה של השראה.
אני רוצה לספר לכם היום על האמנות של צפת, אבל לא זו הגלויה, המוכרת. לא זו של צבעי הנוף העזים או הסמטאות הציוריות. אני רוצה לדבר על האמנות שמבקשת לפענח את הסוד, זו שמנסה לגעת במה שמעבר, זו שמחברת אותנו אל העבר ומאירה את ההווה.
דמיינו לרגע את ביתו של ר' ישראל, אמן ותיק החי ויוצר כאן כבר עשרות שנים. הבית צנוע, עמוס ספרים, חפצי אמנות, ניירות צבעוניים וריח חזק של צבעי שמן. ר' ישראל, איש בעל זקן ארוך ועיניים חודרות, עומד מול כן הציור. הוא מצייר דמויות מקראיות, סצנות מחיי צפת העתיקה, מוטיבים קבליים מופשטים. אבל לא בצבעים עזים, בוהקים, אלא בגוונים רכים, כמעט דהויים, כאילו הוא מנסה לשלוף אותם ממעמקי הזיכרון.
"הצבעים," הוא הסביר לי פעם, "הם רק כלי. האמת נמצאת בפנים, בנשמה. אני מנסה להעביר את האור הפנימי הזה, את הניצוץ האלוהי שקיים בכל אחד מאיתנו." הוא סיפר לי על אביו, שהיה סופר סת"ם, ועל הסודות שהיו מגלים לו בין האותיות, על הכוח הטמון בכל קו, בכל תג.
ואכן, כשמתבוננים בעבודותיו, מרגישים את הכוח הזה. לא כוח מתפרץ, אלא כוח שקט, חודר, מעורר מחשבה. אתה רואה את אברהם אבינו עומד מול העקידה, אבל אתה גם רואה את עצמך, את ההתמודדות שלך עם אתגרים, עם אמונה. אתה רואה את רחל אמנו בוכה על בניה, אבל אתה גם שומע את הבכי של כל האמהות, את הכאב של כל הדורות.
היצירה של ר' ישראל, כמו יצירות רבות אחרות בצפת, שואבת את השראתה מהמסורת היהודית העשירה. מסיפורי התנ"ך, מכתבי הקבלה, מהפיוטים העתיקים. אבל היא לא רק משחזרת את העבר, היא מפרשת אותו מחדש, היא הופכת אותו לרלוונטי להווה. היא מזכירה לנו שאנחנו חלק משרשרת ארוכה, שאנחנו נושאים על כתפינו את משא הדורות, אבל שיש לנו גם את הכוח לעצב את העתיד.
אני חושבת על בתי, שירה, שלומדת השנה על ספר בראשית. כשהיא חוזרת מבית הספר, היא מספרת לי על הבריאה, על האדם הראשון, על גן עדן. ואני, כשאני רואה את העבודות של ר' ישראל, אני מבינה שגן עדן הוא לא רק מקום רחוק, אבוד. הוא גם פוטנציאל, אפשרות, משהו שאנחנו יכולים לשאוף אליו כאן ועכשיו, בתוך החיים שלנו, בתוך היצירה שלנו.
בעלי, אליהו, אוהב לטייל בסמטאות העיר בשעות הערב, כשהאורות מתחילים להידלק. הוא אומר שהאורות האלה מזכירים לו נשמות, כל נשמה עם האור הייחודי שלה. ואני חושבת שאולי הוא צודק. אולי האמנות של צפת היא באמת אוסף של נשמות, נשמות של אמנים, של יוצרים, של אנשים פשוטים שמנסים להאיר את העולם.
אני מסתכלת על הנוף הנשקף מחלוני. ההרים רחוקים, עטופים ערפל. האוויר קריר, צלול. אני נושמת עמוק ומנסה ללכוד את הרגע הזה, את השקט הזה, את היופי הזה. ואני יודעת שגם מחר, כשאקום בבוקר, אמצא את עצמי שוב כאן, בצפת, בין האמנות, בין המסורת, בין הנשמות.
אבל האם אנחנו באמת מצליחים להעביר את האור הזה הלאה? האם האמנות שלנו מצליחה לגעת באחרים, לעורר השראה, לשנות משהו בעולם? זו שאלה שאני שואלת את עצמי שוב ושוב. ואני מאמינה שהתשובה טמונה לא רק ביצירה עצמה, אלא גם באופן שבו אנחנו מתבוננים בה, באופן שבו אנחנו מקשיבים לה, באופן שבו אנחנו נותנים לה להדהד בתוכנו.
*
שאלות נפוצות:
- היכן ניתן למצוא את האמנות של צפת?
אפשר למצוא גלריות רבות בסמטאות העיר העתיקה. מומלץ להסתובב ולגלות את האמנים המקומיים. בנוסף, ישנם מספר מוזיאונים המציגים אמנות יהודית בצפת.
- האם יש סדנאות אמנות בצפת?
כן, ישנן סדנאות אמנות רבות המועברות על ידי אמנים מקומיים, בתחומים מגוונים כמו ציור, קרמיקה, קליגרפיה ועוד.
- האם יש מסעדות כשרות מומלצות בצפת?
כן, ישנן מסעדות כשרות רבות בצפת. מומלץ לבדוק את רשימת הכשרות המומלצות לפני ההגעה. אפשר למצוא מסעדות כשרות מומלצות בגוגל.
